| | 
אם בסרטים הקדומים לא הייתה עלילה, אם כי בסרט הראשון היתה עלילה סבבה לטעמי, מבחינה עלילתית, יש פה אחלה עלילה, הרבה הפתעות, הרבה נוסטלגיה, והשילוב בין סליי לסטאת'ם הוא מצוין.
פפטי סינט ממלא היטב את החלל שלא השאיר כלום – טרי קרוז, בכלל לא מרגישים בחסרונו, גם לא מרגישים כלל בחסרונם של שוורצגר, ברוס וויליס, הריסון פורד, ומה שהכי מרשים זה הבימוי, והכיף, שעה וחצי שמרגישים בלי להתעייף, הסרט השלישי, הוא היה מעולה, אבל היה בו רגעים מתים, וגם בסרטים הקודמים היו רגעים מתים. בסרט הזה, כל הסרט זורם בכייף וקליל,
בואו נדבר על סטאת'ם, הוא שחקן מעולה, ובסרט הזה הוא נותן שואו ענק, ולטעמי זה השואו הכי חזק שלו בקריירה, בטח בז'אנר האקשן, ובשנת 2023 שאין כלל וכלל כוכבי פעולה טובים, פשוט אין כלום, כוכבי האקשן של היום הם לטעמי בדיחה מהלכת, בסרט הזה – נראה כי סילבסטר סטאלון מעביר את הכתר לג'ייסון סטאת'ם, הוא היחיד ששווה משהו בדור של היום. למרות שאם מסתכלים על הקריירה של סטאת'ם – יש לו מלא מלא סרטים עלובים וחלשים, אבל יש לו גם כמה סרטים מצויינים, אני מקווה שסטאת'ם יפסיק לבזבז את כישרונותיו על סרטי אקשן עלובים, ויתחיל לתת לנו להנות מהאיכות והקלאסה שלו.
לסיכום: "בלתי נשכחים 4" הוא שילוב מנצח בלי כוכבים, כמו שהיה בסרטים הקודמים, אפילו בלי סטאלון, ובלי בימאי מוכר, "בלתי נשכחים 4" הוא ההפתעה של 2023, והשילוב בין סטאלון לסטא'תם הוא הרסני – בקטע טוב, והכתר עובר לסטא'תם. רוצו לראות את "בלתי נשכחים 4", הוא הסרט הטוב ביותר בסדרה. |  6 Giorni fa  0 La gente piace |
|
| | anipo החלק הפחות טוב והפחות משמעותי מבין השלושה.מרגיש סתמי, מפוזר ולא קוהורנטי.החשיבות שלו היא בהיותו סוגר מעגל ומסיים את הסיפור. מייקל קורליאונה מתבגר ומצבו הבריאותי מתדרדר. הוא מפגין חולשה ואנושיות וגם עושה חשבון נפש. לפרקים הוא נראה כאדם פגיע. זה מייחד את העלילה הזו ולטעמי יש בזה משהו טוב, אבל בסך הכל קשה להעמיד את הפרק בשורה אחת עם השניים הקודמים. אם ביום מן הימים יחליטו לעשות את "הסנדק 4", זו תהיה חייבת להיות יצירת מופת, אחרת חבל על המאמץ. ציון 7.5. |  Settimana fa 0 La gente piace |
|
| | anipo מקרה נדיר שבו סרט ההמשך מתעלה על הראשון. רחב יריעה, עשיר ועוצמתי הרבה יותר.מציג את שניים מכוכבי הקולנוע הגדולים ביותר בתחילת דרכם, כנראה בסרט שהזניק את הקריירות שלהם ( אל פאצ'נו בניגוד לדה נירו שיחק גם בראשון ).יותר משלוש שעות ללא שניה אחת של גארבז' טיים ושאתה לא רוצה שיסתיימו. יצירת מופת. |  Settimana fa 0 La gente piace |
|
| | anipo סרט גדול בכל קנה מידה אבל לא בטוח שהזמן שחלף עשה לו טוב. היה פורץ דרך בזמנו, אבל יש סרטי מאפיה שנעשו בשנות ה-80 וה-90 שהיו טובים ועוצמתיים יותר כמו "היו זמנים באמריקה" ו"החברה הטובים". גם "הסנדק 2" טוב ממנו משמעותית. הציון שקיבל ב imdb הוא לא פרופורציונלי ועדיין חובה לאוהבי קלאסיקות קולנועיות. |  Settimana fa 0 La gente piace |
|
| | anipo זן נכחד של פנינה קולנועית. ז'אנר שלא מייצרים כמוהו כבר שנים רבות וכיף להתרפק עליו. בקליפת אגוז, מציג את הקונפליקט בין טוב ורע, אהבה ומלחמה. טבע האדם מביא עימו דברים חיוביים אבל גם דברים הרסניים. לכל זה אפשר להוסיף את קשיי ההגירה והגזענות בארה"ב באותן שנים ואת היופי שבלהיות צעיר. הנושאים האלמותיים הללו השזורים בעלילה, מתובלים בשירים שגדלנו עליהם ונהפכו להיות נכסי צאן ברזל ובריקודים יפהפיים. לא צריך לשפוט את הסרט במשקפיים של ימינו כי זו תהיה טעות.הצילום, הקצב והסגנון שייכים לעידן אחר. גם מי שאינו חובב גדול של מיוזיקלס יוכל ליהנות. | 2 settimane fa 0 La gente piace |
|
| | anipo מצד אחד מצליח לייצר סקרנות ולחמם את הלב. מצד שני איטי באופן מוגזם במקומות מסויימים.מערב ארה"ב במאה ה-19. שני נוודים שנמלטים מקבוצת אנשים, כל אחד מסיבותיו, נפגשים במקרה ןמשתפים פעולה בדרכם להגשמת חלומם, שהוא להתעשר.לאחר שהתמקמו באיזור חדש, פרה שהם רואים בקירבת מגוריהם מהווה את המפתח לשאיפותיהם. הם משתמשים בחלב שלה לאפיית עוגיות שזוכות להצלחה מסחררת. יש רק בעיה אחת, שהפרה שייכת לאיש חשוב ורב השפעה באיזור וכשהוא מגלה את מה שעשו, הוא מאוד כועס.עתה הם צריכים לנוס שוב על נפשם.סיפור קטן ויפה על חברות של שני אנשים זרים. נוגע ואנושי, אבל היה צריך לקצר. | 3 Settimane fa 0 La gente piace |
|
| | anipo לילדים ולילדים בנפשם. כל מי שגדל בשנות השמונים, בוודאי זוכר את שיר הנושא הנפלא של הסרט שהפך להיות אחד מהכי מזוהים עם העשור הזה. חזותית נראה מיושן מבחינת תפאורה, גרפיקה, צילום וכו' ועדיין לא מאבד מהקסם שלו. לא מתקרב לאיכות והאימפקט של סרט כמו "הקוסם מארץ עוץ" ולא סוחף כמוהו, אבל בסך הכל שווה צפייה. ציון 7.5. | 3 Settimane fa 0 La gente piace |
|
| 
אז הזיכרון לא משהו והאמת שכבר ההבדלים מיטשטשים בין שתי סדרות הסרטים, כי בתכלס....הסגנון דומה ושניהם סרטי אימה אשר מזכירים אלו את אלו ברוחם (איך השחלתי את זה, אה :-) ?).
מדובר בסרט החמישי בפרנצ'ייז, שבונה על זה שאתם זוכרים מה היה בשני הסרטים הראשונים ובעצם ממשיך את הקו העלילתי שלהם, עם הצוות המקורי, לאחר שהיו שני סרטי צד לעסק הזה שנקרא: סרטי הרוע שבפנים.
דלטון, הבן, עובר לקולג' ואביו, שהתגרש מאמו, מסיע אותו בתקווה לתקן במעט את היחסים שהתקלקלו בינם לאורך הדרך. כצפוי היחסים מעכירים עוד קצת והשניים נפרדים בפיצוץ גדול. זהו הסרט הראשון שפטריק ווילסון, שהוא גם הכוכב הראשי של הסדרה הזו והשנייה, מביים אי פעם.
יש כאן אלמנט של הזנחה הורית של אב מול בנו וכמובן אפשר לעמוד על אופיו של טיי סימפקינס הצעיר (אשר הוא השחקן המקורי שגילם את הילד בצמד הסרטים הראשונים), המגלם את דלטון, מגיע לקולג' ועוזב לראשונה את בית הוריו, כאשר הוא נאלץ להתעמת מול זיכרונות טראומתיים מעברו.
הכל טוב, יפה, שריר וקיים...אבל כבר ראינו את הכל בעוד ערימות של סרטי אימה אחרים. טובים יותר וטובים פחות. הקו המנחה לעוס עד דק, התוספת של כל מה שמתרחש בקולג' היא מאולצת ונעדרת בשר וישנם מספר רגעי הבהלה טובים, אבל מעבר לכך ולעובדה שווילסון גורם לנו לחוש תחושה קצת טובה עם סיום הסרט, אין יותר מדי עם מה לעבוד.
עוד אחד. חמישי במספר וזה שבהחלט אמור לומר לצוות לסגור את הסיפור כאן, לפני שזה הופך להיות "הרוע עצבני X" או משהו כזה.
5.5 והסרט הכי פחות טוב בסדרת הסרטים, שעדיין אינו כישלון חרוץ - הוא פשוט עוד ממה שראינו עד עכשיו בערימות... |  2 mesi fa 0 La gente piace |
|
|
קל לתאר את הקווים הכלליים של הסרט, אבל אם אתם רוצים להיכנס לעומק עומקו, אתם עומדים בפני חוויה פסיכדלית, לא פחות, במה שנראה כמו יחסים מורכבים עד מאוד בין אדם מבוגר לבין אמו היהודייה, שהפכה אותו להיות מעין סוג של עורלה כרותה שהפכה לאישיות ולאדם, הלכה למעשה.
בו הוא אדם מבוגר, פחדן וחרדתי, שצריך להגיע לביקור אצל אמו וסדרת אירועים לא צפויים מאטים את ההגעה, עד למצב של זחילה במשך שלוש שעות של סרט. עכשיו אם לא הייתי מחלק אותו בצפייה הביתית ל-800 חלקים לא שווים בעליל, יכול להיות שהייתי מתלונן ורוטן יותר, אבל החלוקה הזו הייתה כמו ניקוז נוזלים מהברך. היא הקלה את הצפייה והחוויה הכללית ואיכשהו יצאתי, בסופו של דבר, עם משהו חיובי לחלוטין מכל הצפייה במופע הביזאר של אסטר ופיניקס.
עזרה לי נקודת מבט שנתן יוטיובר מוערך, שהוא מבקר נפלא, שהעניק פרספקטיבה שונה לחלוטין מהבלאגן המשוגע שבו חשבתי שאני צופה, שדווקא הייתה לו התפתחות עלילתית הגיונית, בתור קו עלילתי ראשי, אבל כל הענפים העלילתיים הקטנים וגם הגדולים קיבלו את השיבוץ המתאים להם בראש שלי, בעקבות ההאזנה לביקורת שלו, על הסרט, שגם הגיע עם Disclaimar מהדהד, בנוגע למה שאנחנו עומדים לצפות בו ובכל הנוגע לזה...הייתי מוכן ומזומן.
חואקין פיניקס במשחק שלעיתים הוא ענק ולעיתים סמרטוטי וצפצפני, כפי שככל הנראה ביקש ממנו אסטר. זואי ליסטר ג'ונס מגלמת את אמו הצעירה, מהפלאשבקים ואילו פאטי לופון את זו המבוגרת. יש כאן הופעות תגבור של ריצ'ארד קיינד, איימי ריאן, נתן ליין ואפילו ביל היידר בהופעת קמאו. יש כאן את ארי אסטר שהוא במאי עם תעוזה, שלא מחשבן למי שקרע לו את הצורה פעם ועכשיו ומתמקד בלעשות קולנוע יצירתי, משוגע, תלוש וגם מחובר בכל כך הרבה תחומים אחרים
זה לא סרט לכל אחד. זה סרט שגם מיטיבי לכת ואנשים שמחשיבים את עצמם לא תמיד יבינו ולכל אחד תהיה הפרשנות שלו לקו הכללי, אשר מדבר על אם ובנה. אבל לכל אחד תהיה פרשנות, כל אחת תהיה נכונה ושגויה באותה המידה והכי חשוב בסרט ומה שמתקבל ממנו היא עצם העובדה שהוא מצליח איכשהו להיות פלואידי לחלוטין. משהו בזרימה ובקצב שלו לא מניח לו למות או לקרוס תחת המניירות והשאיפות של הבמאי שלו. וזה חבל הצלה עצום.
תראו, אם אתם חובבי אסטר וקולנוע יצירתי. זה לא פשוט לעיכול ושוב מדובר ביצירה של שלוש שעות. אבל להכין את עצמכם, לבצע תיאום ציפיות קטן ואתם על הגל ובהחלט עשויים לרוות הנאה מהסיפור המטורלל של אסטר את פיניקס. | 2 mesi fa 0 La gente piace |
|
|
יש איזו הילה סביב סרטי "שומרי הגלקסיה". הראשון היה יוצא דופן ופורץ דרך - קיבל אהבה מטורפת וחסרת מעצורים. השני קצת פחות, אבל הציונים והביקורות עטפו אותו היטב, במעטפת שלא כל סרט מארוולי היה מקבל ובייחוד לא בימים הללו, שהם מוציאים מחזורים בלתי פוסקים, שכבר די נמאס לצרוך בכל סוג מדיום.
הסרט השלישי הוא משהו דומה מאותו הדבר שקיבלנו מהיקום הקולנועי של מארוול, באופן כללי. אם הסרט הראשון של "שומרי..." יצא כמעט לפני עשור ונחשב שונה לחלוטין ב-MCU, הרי שהסרט הנוכחי הוא כבר עוד אחד בפס הייצור הלא כל כך קפדני של מארוול. הוא דומה ללא מעט שנוצרו לפניו (אנטמן האחרון, לדוגמא) וכנראה עוד ייצאו אחריו (המארווליות), בכל הנוגע לאיזור ההתרחשות שלו - סוג של חלל חיצון.
אם עד אותו סרט ראשון שיצא בשנת 2014 כולם היו על כדור הארץ והטון בהם היה קורקטי יחסית, "שומרי..." הראשון הפך את הקערה על פיה - הגבולות נפרצו בכל הנוגע לאזורי ההתרחשות שלהם והטון הפך להיות קומי. מאז ועד היום הכל השתנה כל כך עד שהנישתיות היחסית של השומרים הפכה להיות חסרת ייחודיות, במקום מסוים.
מהצד השני. ראיתי בפעם הראשונה ומזה זמן רב, בבית, סרט ביום אחד ולא מפוצל. שעתיים ועשרים ביום אחד אצלי זה הישג כביר. יום למחרת התחלתי אותו שוב עם אשתי, שנרדמה אחרי רבע שעה ולא בער בי הצורך לסגור את הטלוויזיה או ללכת למקום אחר. זרם בכיף לצפות שוב וזו תעודת כבוד ענקית לסרט, בכל הנוגע לי - באופן אישי.
הסיפור של רוקט, אשר לוקח בסרט חלק בתור פלאשבק, היה יכול להיות בכיף סרט באורך מלא או לפחות להיות חלק מסרט על רוקט וגרוט. השימוש בוויל פולטר בתור אדם וורלק לא מספק וקשה לומר שהוא מותיר חותם, כאשר בסרט כל כך ארוך הוא נמצא כל כך מעט זמן.
התסריט לפעמים מבולגן והייחודיות אבדה, אבל משהו בסרט הזה עובד ולא סתם הביקורות משתפכות בחלקן (כאשר החלק השני פושר עד קוטל) והציונים ב-IMDB, נכון לעכשיו, מצביעים שהוא הסרט הטוב ביותר בסדרה וגם אחד הסרטים הטובים ביותר ב-MCU.
יש כאן נבל מצוין, אשר מגולם על ידי צ'יקוודי יווג'י (שכבר לקח חלק בסדרה, בבימויו של גאן - "פיסמייקר"), שהוא ממש לא אחד הטובים ביקום הקולנועי של מארוול, אבל הוא בהחלט נבל ראוי, בעל שאיפות היטלראיות משהו והוא מותיר חותם לחלוטין בתור אחד הטובים במרבית סרטי מארוול האחרונים.
הנבל הזה הוא אחד שרוצה לייצר אוכלוסייה אוטופית והוא גם זה שאחראי ליצירתו של רוקט, בדרכו למציאת הנוסחה ליצירת אותם יצורים תבוניים ושקטים, שיהפכו כוכב לכת שלם ל...שלם. רוקט הוא תוצר לוואי שלו, אבל אחד טוב וחכם, שכעת נדרש לחזור בכדי להמשיך ולתחקר את מוחו.
יש לא מעט חורים עלילתיים בולטים והמון צעקות בין הדמויות לבין עצמן וגם בשלבים מסוימים של הנבל, שדווקא יודע להתנהל באופן מרשים ומבוקר, אבל המון רגעים מבדרים מטשטשים את העובדות הללו. רוקט מורדם ומונשם חצי סרט והחבורה מנסה לצאת למסע, הרודף מסע נוסף, בשביל להציל אותו ולבסוף כולם יגלו את עצמם מחדש וירגשו אותנו (כמעט) עד דמעות...
גאן חזר להשלים את הטרילוגיה ולעכב במעט את השקיעה של ה-MCU וכעת מחכים לו בעולם המקביל של DC, שיניף אותם אל על. זהו סוף הטרילוגיה של גאן ושל השומרים, במתכונת הנוכחית וכפי שלמדנו להכיר את העולם המארוולי - כל סוף הוא התחלה חדשה לאינספור ספין אופים, שחזורים ומחזורים שיניבו עוד ועוד דולרים...
בוודאות שאין זה אחד מסרטיה הכי טובים של מארוול - זו אמירה חזקה וגם מוגזמת, בה הידרו לא מעט כותרות של ביקורות, אבל זה בהחלט סרט נפלא של מארוול ובין הטובים ביותר בשנים האחרונות והחלושות שלה.
7.5 והשני הטוב בטרילוגיה, שעוד נתגעגע אליה, ככל הנראה... | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
מה שיפה בסרט הזה הוא שהוא מדגים באופן מושלם איך השלם מורכב מסך חלקיו. איש אחד, שלוש נפשות שהרכיבו את מי שהיה והוא אפילו לא מופיע בסרט. אחמד היה בעל, מאהב ואב. שני הצדדים בחייו לא ידעו על הצד השני והגיע הזמן להיפגש ולמזלו של הסרט הזה הוא קצר לאללה ולא מורח שום רגע יותר מדי, למרות שזה מרגיש שהוא מורח. הסיטואציות לא מעזות להימתח אל מעבר לגבולות, רק בשביל שיהיה ברור לכולנו מה המעטפת של הסרט ושל התרבות.
מרי היא אישה שמתאבלת על מות בעלה, בטרם עת. היא מגלה במהרה שהוא קיים חיים כפולים ומנסה להגיע ולהבין מי ומה היה בצד השני של חייו. זה קורה בצד הצרפתי של תעלת למאנש ומעבר לכך שמדובר בתרבות שונה, מדובר גם בחיים אחרים שחי בעלה, במקביל לאלו שהוא חי איתה, בצד האנגלי. מרי התאסלמה עבורו, מתפללת את כל התפילות הרגילות של אישה מוסלמית ומכינה אוכל פקיסטני, עד שיום אחד היא נותרת עם כל התרבות הזו, שלא אליה נולדה והיא הולכת לברר עם מה חי בעלה, בזמן שהיא שינתה את כל אורכות חייה.
יש כאן לא מעט רגעים מקסימים ויפים, מבחינה קולנועית ותרבותית וישנם גם רגעים מיותרים למדי, שגם לא הולכים ומתפתחים לשום כיוון מעבר לאמירה אומנותית-קולנועית. יש רגעים שבמסגרתם הבמאי המתחיל - אלים חאן, מציג לתפארת את המסורת האיסלאמית, בכדי לחבר את הצופה לחייה של מרי כעת, ישנם רגעים שהוא מציג את הצד השני ואפילו מציג את הקיצון השני דרך נטיות מיניות שהכי לא מתקבלות במועדון הסגור של האיסלאם. וגם יש את ז'נבייב, האישה שהייתה איתו, אבל לא נשואה לו והיא מתוסבכת, נמהרת וגם מסיקה מסקנות שגויות מאישה בריטית עם בורקה על הראש.
אורכו הקצר של הסרט מונע ממנו להתברבר ומצד שני גם מונע חיבור רגשי עמוק יותר מצד הצופה, כי באמת שקצת קשה לקחת מספר ימים של ניקיון ושיחה ורבע ולהפוך אותן לחברות ובסיס לעימות גדול. איך שלא נהפוך את הסרט הזה, מדובר ביצירה מחושבת, עמוסה רגשית ומבוימת היטב, אבל היא לא מהטופ של היצירות הללו והרגיש כאילו היה בה אלמנט של מעצור, שמנע באופן אישי את החיבור הטוטאלי אליה. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
לכתוב סרט, אבל הטוויסט הוא של-chatgpt יש מנת משכל 70.
כשצפיתי בסרט "The Killing of a Sacred Deer", התעוררו בי תחושות של ריבוי השאלות הלא פתורות, והבלבול המתמיד. הסרט מתחיל בצורה מבטיחה, עם ביצועים שמוכנים בצורה מקצועית וסטילטים מרשימים.
אני ואשתי עקבנו אחר הדמויות הראשיות, ניסינו להבין את מטרתן של כל פרט ותכלית הדמות, אך נתקלנו בהפתעות חסרות מובנה ובהתעלמות מפיתוי ההסבר. אף פעם לא קיבלנו פתרונות או הבנה מעמיקה של דמויות הסרט, והתסכול התגבר בנוכחותם.
בנוסף, הסרט משתמש באורח פולחן באמצעות תמונות ארוכות לאורך הסרט, שגורמות לאי נוחות וחוסר סבלנות. הסיפור מתקשה להתקדם בקצב הולם ומגוון המצבים המבאסים במיוחד גורמים לסרט להרגיש חסר משמעות, שימוש בהופעות מופרכות ומעיקות. הדיאלוגים והצילומים העקומים איבדו את תכליתם והביאו לחוויה מעט מפריעה ומבלבלת במקום חוויתית ומרתקת.
עם כל הכבוד למושגים קולנועיים חדשניים וסגנונות מערביים, חשבתי שהסרט פשוט מסתיים במצוקה אינטלקטואלית מוחלטת, ואני מאוכזב מאוד מכך. אין לי בעיה עם סרטים מורכבים שמאתגרים את הצופה, אך במקרה זה, הייתה חוסר ברורות והבנה, ואני מרגיש שהסרט משתמש באי הבנה כדי להעצים את תחושת העומק שלו, ללא הוכחה ובצורה בלתי מקצועית.
בסך הכל, "The Killing of a Sacred Deer" הוא סרט שקשה להמליץ עליו. |  3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
| | anipo טרחני, לוקה בקצב ולא מצליח לצבור מומנטום. דוגמא לאיך אפשר לקחת פוטנציאל טוב ולא לממש אותו. הנושא הוא מעניין, אבל לוקח יותר מידי זמן לזכות בתשואה ועד שמגיעים לנקודה הזו, מאבדים עניין ופוקוס. ציון 6.5 |  3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
בויגה מגלם את תפקידו של בריאן איזלי, חייל משוחרר ומתוסכל שמגיע למצב של עוני בעקבות העובדה שלא קיבל את מה שמגיע לו מקרן החיילים המשוחררים. הוא מחליט להגיע לשדוד בנק בשביל אמירה ובשביל לקבל את החוב שלו מאותו גוף, שעל פי טענתו, רימה ושדד אותו.
זה בקלות היה יכול להיות סיפור איציק סעדיאן מקורי, רק שכאן הגיבור הטראגי לא מצית את עצמו, כי אם עושה את כל המהלכים שכן אמורים לגרום לכך שהוא יוצת, בדרך כזו או אחרת.
הסרט סובב סביב ההתבצרות של איזלי בתוך סניף בנק עם שתי עובדות של הבנק, נוכח בקשתו לספר את הסיפור שלו, בדרך כזו או אחרת. אין הרבה פיקים בסרט, קצת פלאשבקים וקצת רגעים מכמירי לב ונפש, כאשר הוא מדבר עם בתו בטלפון. זהו לא סרט שוד רגיל, כי אם כזה שמנסה לספר סיפור ולא בצורה יוצאת דופן, אבל טובה מספיק בשביל לקשור את הקהל אל הגיבור שלו.
בסרט משתתפים גם מייקל קנת' וויליאמס המנוח (עומר ליטל של "הסמויה" - לעד) וקוני בריטון, בתפקיד קטנטן. התסכול מהסרט גדול, בעיקר נוכח סיפורו האמיתי של החייל לשעבר, שמספר סיפור נוסף על אוזלת ידה של הביורוקרטיה האמריקאית ובכלל, בנוגע לאנשים בעלי חוב, שניתן לענות להם בצורה לקונית שלא יקבלו אותו, אבל הלקוניות הזו תדחוף את האדם לעשות מעשים שלא חלם שינסה בימי חייו.
בויגה מוכיח סוף כל סוף שהוא יכול ויודע להיות שחקן רציני והשאר סובבים סביבו עם תפקידים טובים ואמינים. היה חסר לסרט הזה משהו נוסף, שקשה לומר בדיוק מהו, בשביל להפוך להיות מצוין ובלתי נשכח, אבל בדקות רבות ממנו הוא מנומנם יחסית, בייחוד בשביל להגיע לסופו, שלא ישאיר אתכם אדישים או בעלי עיניים יבשות.
עם כל העובדה שמדובר בסרט טוב, הוא לא בלתי נשכח, אבל הסיפור שלו לא יישכח לעוד זמן רב, אלא אם יתעוררו שם בגופים הממשלתיים המסואבים והאטומים ולא יעזרו לייצר תסריטים יש מאין. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
את הסרט הספרדי לא ראיתי, אבל כאשר קפץ לי שמו של וודי הארלסון אל מול הפנים, ידעתי שאת הגרסה האמריקאית אני לא יכול לפספס ועל פי התמונה והשם נזכרתי שהיה משהו כזה בשפה הספרדית, שאולי יגיע יום ואצפה בו, נוכח ההנאה הגדולה מהגרסה הנוכחית, שהיא פשוט אדפטציה כמעט מדויקת לזו המקורית.
מרקוס הוא עוזר מאמן בקבוצות קטנות, שאין יותר מדי בחייו, בכל הנוגע לזוגיות או חיי חברה. הוא עוזר מאמן טוב, שהקריירה שלו לא נסקה וביום שבו הוא מסתכסך עם המאמן הראשי, מתנגש שיכור בניידת ונשפט, הוא מקבל הזדמנות אחרונה להפוך את המסלול העקום אליו נקלעו חייו והוא מקבל עבודות שירות בדמותם של שלושה חודשים בתור מאמן קבוצת מוגבלים שכלית, בשם "הידידים".
הבור הבהמי והגס הופך את עורו ובמהלך מהיר למדי הופך למאמן אהוב, סבלני וסובלני, שגם מצליח לקשור קשרים עם בת זוג קבועה, על אף שהשניים לא מוכנים להתחייב. מרוב רגעים מקסימים ומצחיקים, אתם יכולים לתת לכל השטויות הרגילות הללו לעבור לכם מתחת לרדאר ובהחלט ליהנות ממה שמתקבל בתוצאה הסופית והיא סרט נפלא, מרגש, מצחיק ומלא השראה, בעיקר נוכח הסיפורים האנושיים שבו.
לא מדובר פה בכתיבה יוצאת דופן או בעבודה מיוחדת שעשה בובי פארלי, כאשר ביצע את ההמרה מהסרט המקורי, אשר בוים ונכתב על ידי חוויאר פסר, אבל יש פה בהחלט רגעים קולנועים נהדרים, שבמהות המאוד בסיסית שלהם פשוט עושים את העבודה היטב ועל אף שלא מדובר ביצירת מופת מאתגרת, בהחלט מדובר בסרט שקשה להתעלם מהעובדה שהוא כובש ומרגש.
7.5 ובאמת חוויה כיפית עם וודי הארלסון, קייטלין אולסון היפיפיה והבלחות קטנות של צ'יץ מארין וכמובן אי אפשר לשכוח את הצוות המיוחד, עם הופעות נהדרות. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
אז כן, לא רק אני סבלתי מהריצודים והעברתי את מרביתם מחוסר סבלנות לנסות ולהבין מה הכוכבת של הסרט מחפשת תוך כדי. וכן, רבע ממנו מצולם כאילו ממצלמת וידאו והוא מינימליסטי ונוגה ולא קורה בו כלום והוא אמור לתת לנו לפרשן אותו, אבל יש גבול לכמה פרשנות בא לי לחפור לסרט שאמור להיות פשוט למדי. יש בו רגעים יפים והשחקנים שלו נהדרים, אבל הוא חותך את עצמו בכל כך הרבה רגעים, שבדיוק מתחילים להרגיש משהו, שזה פשוט בלתי אפשרי להתאהב בו - לפחות מבחינתי.
אב ובתו טסים לחופשה בטורקיה ועושים בונדינג. על פי התקציר היה נראה כאילו נפגוש את דמות הבת הבוגרת לפרקים ארוכים יותר - זה לא קרה. מהרגע הראשון אתם תראו כל מיני מצבים, במסגרתם האבא והבת שלו הופכים את הקשר בינם לחזק יותר ואז זה נחלש ומתחזק שוב. הוא נראה כמו אחיה הגדול ואף מתנהג כך והיא דווקא מאזנת בבגרותה וזה כן גורם לחשוב, בתור אב לבת שהולכת וקרבה לגיל של הנערה בסרט, מה צופן לו העתיד, אבל אין שם יותר מדי רגעים קונקרטיים, שעוזרים לצופה להתחבר לשתי הדמויות המאוד פשוטות הללו.
הסרט מתפקע מסימבוליזם וכוונות לגשת לסיטואציות מסביב ולא באופן ישיר, אבל שום דבר לא נועד להקל עליכם ועל כך יעידו הסצנות עם הבזקי המוזיקה והאורות מהמועדונים. זה קשה. קשה להתחבר, קשה לצפות וברוב הפעמים פשוט קשה לאהוב, כי הכל כל כך מרוחק ולא מנסה לחבר את מירב הקהל לסיטואציות.
המבקרים ריירו והרטיבו כל הדרך אל הכלום ואילו אתר הציונים המפורסם מכולם גם גיבה, בעזרת מדרגיו, את האיכות שכולם מתיימרים למצוא בסרט. יש מצב שפשוט מספר מבקרים חזרו על מנטרה מסוימת עד שהיא הפכה למציאות. מדובר בסרט חביב, יצירתי, בעל מסר שבעיקר ניתן לפרשן אותו על ידי הצופים ולא כזה גדול כפי שעושים ממנו. הקטנה ונירמול נדרשים במצבים שכאלו, כיוון שאי אפשר לצפות להרים וגבעות מסרט שלא באמת מתיימר לרגש.
הצילום לא חובבני, הוא מכוון. אבל מי אמר שזה מה שמישהו רוצה לראות מעבר לנפחנים נפוחים מהנפיחות של עצמם? | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
יש כאן גיבורים עם כימיה נפלאה, עם עלילה שמתגלגלת נהדר, בין משימה למשימה ומסע שמדביק אליו צוות שעובד נפלא ונבלים נהדרים, שפשוט עושים את העבודה - הן בפן הקומי והן בפן הרציני. זה סרט שפוספס אצלי בקולנוע, אבל הוא לגמרי שווה את הצפייה על מסך גדול ובהחלט מצדיק, באופן מסוים, את הבאז שהיה סביבו ואת ההתרגשות מבניית יקום קולנועי, כאשר אלו של הקומיקס מתקשים לסחוב כבר עם רמה גבוהה.
כריס פיין הוא אדג'ין ומישל רודריגז היא הולגה והם שני חברים הכי אפלטוניים שיש. הם גנבים, שתקועים בכלא ומנסים לצאת למסע להשבת בתו של אדג'ין, אחרי משימת גניבת לוח שהשתבשה ושלחה אותם לכלא, לתקופה בלתי מבוטלת. המשימה הבאה שלהם סובבת סביב טורניר כלשהו המתקיים בעיר מאוד מרכזית, אשר אל ליבה הם מנסים לפרוץ בכדי לחלץ את הלוח (שוב) ואת בתו של אדג'ין.
הוא נגן גיטרה ותחבולאי, היא לוחמת עשויה ללא חת וסוף סוף יוצאת מהצל של דמותה בסרטי דיזל והמשפחה. שניהם בתפקידים ממש מוצלחים ואליהם מצטרף ג'סטיס סמית' בתפקיד הקוסם הלא יוצלח והנוירוטי, שאיכשהו מצליח להביא ערך, בכל משימה בה הוא משתתף. תוסיפו לקלחת את סופיה ליליס (שגילמה את הילדונת בסרטי It), שכבר מתחילה להיות כוכבת עולה ומגלמת הפעם מעין שדונת משנת צורות ויש לכם הרכב מנצח.
בגדול הדינמיקה של הסרט סובבת סביב משימה ראשית אחת, אשר מתפרקת לכמה משימות בשביל למצוא משהו, כדי לקדם את המשימה הראשית ובכל פעם הם מוצאים את עצמם בסיטואציה אחרת, במסגרתה הם צריכים לאתר פריט כזה או אחר, שיקדם אותם בכדי להגיע למשימה הבאה מוכנים יותר. קווסטים, בכזו צורה או אחרת וזו, ככל הנראה, המהות של כל העסק שנקרא: "מבוכים ודרקונים", אשר כשל כשלוש פעמים לפני הסרט הזה, שמצליח בענק ונותן את יריית הפתיחה המוצלחת ליקום קולנועי, כי איך אפשר אחרת בימינו?
מה שיפה בסרט הזה הוא שבאמת הוא לא מרגיש צורך לקחת את עצמו ברצינות והדגש הוא על עניין ההומור והצורך המיידי להקליל כל סיטואציה כבדה, לא משנה משקלה, עבור עלילת הסרט. פיין נפלא בתור גיבור ראשי לא יוצלח יותר מדי, שמעניק לכולם את כל המשימות ונותר הפה והמוח, מאחורי המשימות. בעבור פיו יש בדיחה, יותר ממוצלחת, אותה מבצעת רודריגז עצמה, ביותר מקריצה עבור המראה של השחקן עצמו, שבאופן אישי תמיד היה תמוה, מבחינתי, כל היחס הזה בין פה לשאר הפנים.
בכל מקרה היא נפלאה, הוא נהדר וגם כוכבי המשנה עושים עבודה מצוינת ו-יו גרנט מושלם כתמיד, בתור הנוכל החלקלק של הסרט. כל החלקים בפאזל הזה נעים ונדים באופן פשוט משובח ובתור אחד כזה שלא התעניין יותר מדי במותג הזה שנקרא: "מבוכים ודרקונים", אני חייב לציין שסיקרנו אותי ובהחלט אעקוב אחרי הדיבורים על ההמשכונים. שווה לחלוטין ומקפץ קצת מעל הממוצע עם 7.5. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
| | יורי (Ospite) מאוד אהבנו את הסרט - עיצוב מקורי של הדמויות, שלמרות המראה המוזר - כל כך אנושיות ונוגעות ללב. לא סרט ענק, אבל בהחלט שווה צפיה. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
| | anipo שניים מהקומיקאים הבולטים של שנות השמונים בקומדיה מקורית ומרעננת.שלושה שחקני קולנוע שמגלמים אקדוחנים שכירי חרב בסרטים, נשכרים על ידי אישה צעירה להגיע למקסיקו להופעה במטרה שהאיש הרע שמאיים על העיירה בה היא גרה יורתע על ידם. השלושה בתמימותם לא מודעים לתכנית עד שהם מבינים שנקלעו לסיטואציה מסוכנת כשהם פוגשים את האיש הרע. אחרי שאחד מהם נורה, הם "מקפלים את הזנב " ולמרות שהם לא הכי קשוחים שיש, מחליטים אחר כך לחזור ולהתעמת איתו.לא סרט שנכנס לפנתיאון, אבל חביב ושווה צפייה. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
|
מי רוצה לראות סרט על כנר שחור, שהיה אחד מפורצי הדרך ביצירותיו ובייחוד נוכח צבע עורו, בימים שבהם שחורים היו עבדים במטעים? לא יותר מדי... תוסיפו סיפור אהבה אסור, תחרות על ניהול בית האופרה הפריזאי ואפילו תזרקו פנימה קרב מוזיקלי קצר, בתור יריית הפתיחה, עם מוצרט (שיציג את עצמו בדרך מגוחכת למדי) ותקבלו סרט שהקהל הרחב יכול לעכל.
כמעט ואין כאן יותר מדי רגעים מוזיקליים. הם קיימים, אבל נשכחים. קלווין האריס ג'וניור, שהוא שחקן בעל יכולות פנומנליות ומגוונות במספר ז'אנרים ובעיקר בדרמה, לוקח את הסרט הזה באיזי ומגיע לפדות את ההמחאה.
קשה לומר שהיה אפשר להתחבר בסרט שאמור היה להיות יותר אפוס ופחות ריצה מזורזת על פני נקודות חשובות בחייו של היוצר. מהרגע הראשון הסרט הזה זועק בהוליוודית, מהרגע השני הוא זועק במבטא אנגלי, בצרפת והשאר נראה כמו פרשנות זולה למדי של אירועים שייתכן וחלקם התרחשו במציאות.
יש פה קאסט משוגע, מבחינת האיכות הבלתי מוערכת עד עתה. האריס ג'וניור הוא כוכב עולה בשמיים ההוליוודיות וכמוהו גם סמארה ווייבינג המצוינת. לוסי בוינטון גם מפציעה להופעות אורח בתור המלכה השנואה וכמוהה (ואף פחות) גם השחקנית הדי נשכחת - מיני דרייבר.
זה סיפור קלאסי על נער שחור שהגיע לגדולות בזכות יכולותיו הפנומנליות וכשרונו האדיר בתחום מסוים (כאן זה מוזיקה) וככל שמטפסים גבוה, הנפילה קשה מאוד, נוכח הדעה הציבורית על שחורים בצרפת (ובעולם), באותה התקופה. גם מהשורות האחרונות בסוף הסרט היה אפשר לעשות יופי של מטעמים, שממש חבל שההפקה החליטה לוותר עליהם ונראה שהם ממש ניסו לספר סיפור בכוח ולביים אותו בצורה שתאפשר לקהל רב, ככל האפשר, לצרוך אותו.
יכול היה להיות הרבה יותר טוב מהתוצאה הבינונית והבנאלית למדי, שמתקבלת בסוף הסרט. Apple בדרך כלל יודעים לייצר איכות הרבה יותר גבוהה וכאן מדובר באיכות שחקנים גבוהה מאוד, אבל באיכות סרט בינונית למדי. | 3 Mesi fa 0 La gente piace |
|
| |
| |
