"סוף האהבה": מה לעשות כאשר הסוף ידוע מראש?

ביקורות
סרטה של קרן בן רפאל ("אין בתולות בקריות") הוא הדוגמא המושלמת כיצד לייצר הצלחה נהדרת, במינימום תקציב ומקסימום אימפקט. סיפור אהבה, שסופו ידוע מראש וגם מרומז בשם הסרט, שפשוט לא תוכלו להתנתק ממנו.

"סוף האהבה": מה לעשות כאשר הסוף ידוע מראש?
"סוף האהבה": מה לעשות כאשר הסוף ידוע מראש?

זה מתחיל נהדר, ככל סיפור אהבה שמצוי בשיאו. סצנה נפלאה מבוימת וערוכה ביד אומן ובמסגרתה שני בני הזוג מקיימים מעין סייבר-סקייפ-סקס, שרק בסופו וכאשר הם ממשיכים בשגרת הלילה והיום שלהם, אפשר להבין כי מה שראינו הוא בעצם מין דרך המחשב. קרן בן רפאל זכתה במימון מטעם ה"ביאנלה קולג'", עבור סרט בעל תקציב זעיר, כדי שיתבשל מהר ויעלה במהרה בפסטיבל ונציה של שנת 2019. הבמאית הישראלית השתחלה לפסטיבל, אשר כלל בין היתר שניים מהסגנים היותר מרשימים, ("ג'וקר" ו"סיפור נישואים") אשר עלו באוסקר של תחילת שנת 2020 הארורה וקצת לפני שעלתה לה הקורונה.


בואו לתל אביב, תישארו רווקים...הכי כיף | באדיבות עדן סינמה

בן רפאל מביאה אל המסך סיפור נישואים משלה, שמתרחש בשני לוקיישנים במקביל ודרך הסקייפ באופן בלעדי. מהצד הראשון נמצאת ז'ולי, אשר גרה בצרפת עם בנה: לני ומהצד השני נמצא בעלה של ז'ולי, הישראלי; יובל. השניים, כפי שאנחנו למדים, נשואים לא זמן רב והופרדו, מכיוון שיובל לא הצליח לחדש את אשרת השהייה שלו בצרפת. יובל הוא צלם מובטל, שלא מצליח למצוא את עצמו בארץ ובטח ובטח בצרפת ואילו ז'ולי היא אם קרייריסטית יחידנית או חד הורית, לעת עתה ועד שבעלה יצטרף אליה, אשר מגדלת את לני הקטן לבד ועם בעל בשלט רחוק ומצלמה פתוחה כמעט באופן קבוע, במחשב.

אתם יודעים בדיוק לאן הסרט הזה הולך להתקדם והוא אכן מתקדם בכיוון הצפוי, כאשר צמד הדמויות שבתפקיד הראשי מתקשה לקיים מערכת יחסים נורמלית, במרחק כה גדול וכך לאט ולא בזהירות רבה, הקשיים מתחילים לצוף ולא רק בין בני הזוג, כי אם גם בהשפעת הסביבה, אשר מתחילה לסגור עוד ועוד על הקשר הלא בריא, שמקיימים בני הזוג. המצלמה דלוקה כמעט באופן קבוע ולוכדת את כל הרגעים; טובים, מרגשים, טהורים וגם כנים, מתסכלים, מעצבנים וכאלו שלא מעט פעמים עושים חשק לצופה לכבות את מצלמת הסקייפ במקום אחת הדמויות הראשיות בסרט.


כל ההתחלות יפות | באדיבות עדן סינמה

קרן בן רפאל מטה את הכף לטובת הגיבורה הנשית, כאשר היא מציגה את יובל בתור גבר כמעט טיפוסי, שעל אף העובדה שהוא רוצה להיות מחובר 24/7 למשפחתו הקטנטנה בצרפת, הוא בעיקר מתלונן, מקטר ומקנא. ז'ולי נמצאת בצרפת עם בנם הקטן ומשתדלת מאוד לשתף את בעלה בכל מה שמתרחש בבית ואילו הוא משקף חרדות,, במהלך חלקים ניכרים במהלך הצפייה במשפחה, דרך בסקייפ ומתוסכל שאינו יכול להגיע לצרפת וגם כאשר תהיה האופציה הזו מצויה בידו, הוא לא יידע בדיוק מה לעשות עמה. על כן, ז'ולי מוצגת מעמדת כוח נשית ועם זאת גם באופן די אמביוולנטי, היא מוצגת גם בתור דמות רגישה ולעיתים פראנואידית וחלשה, ובעיקר כאשר היא נותנת לרגשות לגבור עליה.

השניים רוקדים טנגו סוער במרבית שלבי הסרט, כאשר בכל פעם לוקח אחד מהם את ההובלה בנוגע לתסכולים, לקנאה ולכמיהה לבן הזוג, שלא משיב אהבה באופן זהה. שיא האהבה מוצגת בתחילתו ובסופו של הסרט, קצת לפני סופו אפשר גם לראות למה קראה לו בן רפאל כפי שקראה לו. הסרט עצמו מבוסס, באופן מסוים, על סיפורה האישי של קרן בן רפאל, שלאחר חתונתה עם דמיאן דופרן - צלם הסרט ולאחר לידת בתם הבכורה היו בני הזוג בסיטואציה כמעט דומה לזו המוצגת בסרט, רק להיפך, כאשר קרן היתה בצרפת עם בתם המשותפת, בגלל בעיית ויזה, ואילו דמיאן היה בישראל בכדי לצלם סרט, והתקשורת בין השניים התבצעה בעיקר דרך הסקייפ.


ואז באים הילדים | באדיבות עדן סינמה

ניכרת מאוד העובדה כי הסרט מבוסס על חוויה אישית, כאשר בן רפאל יוצקת המון רגש, חום וכנות בסרט, שמציג התפרקות אישית, בשתי חזיתות וזוגית בחזית משותפת ומפוצלת על פני הסרט כולו. האופן הלא שיוויוני, במסגרתו מוצגים בני הזוג מטה את הכף של אהדת הצופים לדמות אחת, כאשר השנייה מקבלת יחס הפוך ומוצגת כמעיקה, ילדותית ואנוכית. מצד שני, הסרט מציג את המצוקות של שני הצדדים באופן כמעט שווה, כאשר ניתן לפתח אמפתיה לשני הצדדים, שאף אחד מהם לא חווה חוויות נישואין והורות שלמות, כאשר החצי השני נמצא במרחק של כאלפי קילומטרים.

סצנת הסיום היא עוצמתית ומאוד מחברת עבור הצופים, שמקבלים פעם אחת הזדמנות להיכנס אל עומק חוויות החרדה שעובר יובל והיא סצנה אשר מייצרת מעט איזון, ביחס עבור הדמויות, על אף העובדה שז'ולי מוצגת בעיקר בתור הצד שמתקשה. סיפור הנישואים הזה הוא בהחלט נקודה למחשבה ומוצג כמלאכת מחשבת, כאשר הוא עולה בתור סרט סקייפי, על אף שאף אחת מהסצנות לא צולמה בשום טכנולוגיה שאיננה מצלמתו של דמיאן דופרן ועל אף שהסרט מהווה חוויה שלא בטוח שיש בה ערך מוסף למסך הגדול של הקולנוע, אין ספק שהוא מהווה יצירה עדינה, מרגשת ועוצמתית לצפייה. על כל מסך שהוא.


תראה איך עברה לנו שנה בלעדייך, בובי | באדיבות עדן סינמה

משפט על הסרט:
"סיפור נישואים" הישראלי-צרפתי הוא סרט קטן-גדול, שלא כדאי להחמיץ או לפספס. הוא שובה, כזה שקל להתחבר אליו ומבוצע באופן נהדר.

משפט על הבמאית:
קרן בן רפאל, שסרט הביכורים שלה - "אין בתולות בקריות", ראה אור לפני שלוש שנים, לוקחת את רעיון התקשורת הבין מסכית שלב אחד קדימה ומעניקה זווית מרתקת לקיום קשר ויחסים מרחוק. היא מביימת את סרטה ביד בוטחת ויסודית ועושה קסמים גם בתקציב זעום.

משפט על השחקנים:
השחקן הראשי, המגלם את יובל הוא אריה וורטהאלטר - שחקן יהודי ממוצא בלגי-צרפתי, שהופעתו בסרט "נערה" הניבה לו פרסים רבים. ג'ודית שמלה היא בת לאב יהודי מוזיקאי ממוצא אלג'יראי, וכבר צילמה בישראל סרט לצידן של יעל אבקסיס וג'רלדין נקש. ג'וי ריגר ונתן דתנר גם הם מעטרים את הקאסט ועובדה מעניינת בסרט היא שבתפקיד הסבא של יובל מופיע הסבא של השחקן אריה וורטהאלטר, החי בישראל.

משפט על אורך הסרט:
שעה, עשרים ושתיים דקות. מדויק ולא גורר אף דקה מיותרת. כן ירבו.

סיכום המבקר
10/
7.0
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "סוף האהבה": מה לעשות כאשר הסוף ידוע מראש?
סרטים בקולנוע