"למצוא את ריצ'רד": חזון העצמות היבשות

סטיבן פרירס כבר הוכיח בכמה וכמה הזדמנויות שדרמות בריטיות הן המגרש הביתי שלו והתבלטה במיוחד עבודתו הנפלאה ב-'פילומנה' (גם שם הוא השתמש בשירותיו הנפלאים של סטיב קוגן), שהיה גם הוא (כמו עוד לא מעט מסרטיו של פרירס) סרט אינטימי, עדין וכזה שהשתדל להתמקד בשתי דמויות עיקריות ובטיב היחסים בינן. בסרט הנוכחי ישנה דמות אחת מרכזית, אבל המרדף שלה מכניס דמות נוספת למעגל וכך נוצרות שתי דמויות, בעצם, מדמות ושני חצאים של דמויות אחרות.


זה לא באמת עומד להיות סרט מלחמה, רק שתדעו | באדיבות בתי הקולנוע לב

מעבר לסיפור האמיתי, אשר מלווה את הסרט, ישנה הקבלה מרובה בין האובססיה של הדמות הראשית ולבינה עצמה וכמובן מסר העצמה נשית חזק, שנכתב כבר במילים, עם תחילתו של הסרט, כאשר כותרת הפתיחה מספרת שהוא מבוסס על סיפור אמיתי - הסיפור שלה. המעבר לסיפור עצמו מלמד שהסיפור שלה והסיפור שלו יבצעו שזירת גורל ולא רק מטעמים של סקרנות או רצון להשיג צדק היסטורי. המלחמה של הדמות הראשית עבור הדמות ההיסטורית, אותה היא מנסה לייצג, היא מלחמה אישית מאוד, בעבורה ובעבור הרבה שקופים, שאיש לא ראה אותם או עבור כאלו שנשפטו באופן לא צודק על מה שחרצה עבורם הסביבה.

סאלי הוקינס הנפלאה מגלמת את תפקידה של פיליפה לנגלי, אישה קשת יום, ממעמד הביניים, אשר עובדת בתור נציגת מכירות ומרגישה שהקידום שלה תיכף מגיע. כאשר היא מתבדה ומבינה שהחיים קצת כבדים עליה, היא הולכת טיפה לאיבוד, אבל מוצאת מטרה וממציאה את עצמה מחדש דווקא קצת אחרי צפייה במחזה מאת וויליאם שייקספיר - 'המלך ריצ'רד השלישי'. ההשראה והרוח שנוחתת עליה בעקבות אותה הצגה פשוטה הופכים לאט ובזהירות למשאבה מרכזית עבור כל זמנה ומרצה של פיליפה. היא מחליטה שהיא תטהר את שמו המוכתם של המלך ריצ'רד השלישי, כמעט חצי מילניום לאחר שהחזיר את נשמתו לבורא.


בוא. יוצאים לעשות Road Trip על הסוס | באדיבות בתי הקולנוע לב

ברגע שפיליפה יוצאת למסע הזה, היא תוכיח לכולם שאפשר לעשות את הכל, כנגד כל הסיכויים וגם להוביל מהלכים, בתור אישה ולא כזו שבורכה במשרה רמה או קשרים יוצאי דופן. מסע מעורר השראה יוצא לדרך וצוות התסריטאים, אשר כלל את לנגלי עצמה, וגם את צוות התסריטאים של פילומנה: סטיב קוגן וג'ף פופ, אשר עושים את כל המאמצים להזיז הצידה גיבורים גבריים, בכדי לפנות את הדרך של הגיבורה המעונה, שעוברת, ברגעים לא מעטים, מעין ויה דלורוזה של קשיים, מכל הסוגים וכל המינים, בשביל לחפור את האמת החוצה.

מעל לכל הסיפור האמיתי, עליו מתבסס הסרט, ניכר, באופן מאוד חזק, כי הסרט אכן מתבסס על החוויות של לנגלי עצמה. הוא סרט אשר מספר את סיפורה של אישה, אשר חשה שעולמה סוגר עליה והיא מחפשת דמות כלשהי, היסטורית במקרה הזה, דרכה היא תוכל להגיע לידי ביטוי ואין דוגמה טובה ומושמצת יותר מאשר ריצ'ארד השלישי. המלך אשר הואשם בערימה של פשעים קשים יותר ופחות הוא דווקא האיש, אשר נבחר להיות זה שיהיה שיקבל את קול תרועת השופר של פיליפה והיא סוחטת מהלימון הקבור, באיזור לא מסומן הזה, הרבה למדי.


אני קופצת למצוא את ריצ'ארד השלישי, טוב? תיכף אשוב | באדיבות בתי הקולנוע לב

הבימוי העדין והמכיל של פרירס הוא דוגמה ומופת קלאסית בנוגע לכיצד לייצר אמפטיה וחיבה מבלי להסתכל לכל מיני כיוונים. אם קצת משקיעים מחשבה בתפאורה ובגיבורי המשנה, אפשר להבין שהגברים בסרט עוברים דמוניזציה לעיתים קרובות למדי ועל חשבונם מתעשרת קופת האהדה לגיבורה הראשית. לא הרגשתם? לנגלי יכולה להודות בפה מלא לבמאי הסרט עליה, אשר מייצר מעין גלגל, במסגרתו גיבורת הסרט מגינה על הדמות, שלדעתה הושמצה והוכתמה בדפי ההיסטוריה ועל עצמה היא צריכה להגן מעמדת התסריט (המבוסס על ספרה) וכמובן עם עזרתו של המגן העבות והקשיח, בדמותו של סטיבן פרירס בכבודו ובעצמו.

לא תתחברו אליו באופן עמוק בלא מעט שלבים ולא תמיד תצליחו להבין את המוטיבציה, למרות שהיא די נדחפת לגרון באופן ברור למדי, אבל מדובר בסיפור אמיתי ויוצא מגדר הרגיל וכזה שבהחלט ראוי לקבל הכרה קולנועית. בתקופה של גאות של המון סרטים לא רלוונטיים או שוברי קופות עצומי מימדים, מרובי סופרסטארים ומיעוטי השקעה תסריטאית מינימאלית, נעים לראות שיש עדיין סרטים שלא דורשים מאיתנו, הצופים, את הצורך להסתפק במועט. בין אם תצליחו למצוא את הריצ'ארד, השוכן בקרבכם, או שמא לא ייצא הוא מהמחבוא, תוכלו להתחבר באופן ישיר אל הגיבורה שמחפשת אחריו, על אף שמצאה את הכל כבר בעצמה.


חומר קריאה קליל לאפטר לאנץ' | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
סרט כיפי, שלעיתים נמרח כמו מסטיק ומרגיש כאילו הוא לא יודע איך להגיע לשיא. הסיפור האמיתי והמרתק מובא בדרך מספיק טובה בשביל לייצר עניין ותענוג.

משפט על במאי הסרט:
יש לו את זה לסטיבן פרירס. הוא יודע בדיוק כיצד לייצר ממעט דרמה את המקסימום בשביל לרתום את הצופים אל לב ליבו של הסיפור, אותו הוא מתיימר לספר. שוב הוא עושה זאת בחן ובאהבה והצופים לא יכולים להגיב אחרת.

משפט על השחקנים:
סאלי הוקינס וסטיב קוגן נפלאים, בסרט שבאמת נפתר למידותיהם. לא מנסה להיות גדול מדי ונותן לשחקנים שלו להוביל אותו לדרך מבטחים, בעזרת הופעות רגישות ונהדרות.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים, בטוטאל. לא נמרח מדי, למרות שלעיתים הוא מתיש ואולי היה אפשר טיפה לקצר ממנו, אבל לא יותר מדי.